התוודעתי לטכניקת ההתמקדות בשנת 2005, והיא הפכה לחלק משמעותי בחיי ובדרך המקצועית שלי, כמטפלת גוף נפש ומנחת תהליכים. זאת הסיבה שאני מרגישה רצון ושמחה לשתף וללמד ולהפיץ את ההתמקדות לאנשים נוספים. אז מהי למעשה ההתמקדות?
פרופסור יוג'ין ט. ג'נדלין, הביא לעולם את טכניקת ההתמקדות, הוא מספר בספרו "התמקדות" על התהליך אשר הביא אותו ואת עמיתיו, לגילוי של השיטה: במשך 15 שנה חקרו ג'נדלין וחבריו את הסיבות אשר הביאו להצלחתו ופעמים רבות יותר – לאי הצלחתו של טיפול רגשי. הם חקרו ולמדו גישות שונות של טיפול, מהטיפול הקלאסי ועד לשיטות החדשניות ביותר. הם ניתחו אלפי פגישות טיפול מוקלטות. הממצאים של המחקר היו מפתיעים ומאד מנוגדים לציפיות החוקרים: הם גילו, שהמפתח להשגה של שינוי משמעותי בחיי המטופל ורווחתו, לא נעוץ בגישת הטיפול, או אפילו במטפל, אלא במה שעשו המטופלים עצמם בתוכם פנימה. המטופלים שהצליחו יותר להתקדם בטיפול, היו אלה שהגיעו לטיפול עם מיומנויות שניתן היה לזהות בקלות באופן שבו דיבר המטופל. המטופלים ניחנו בגישה שאפשרה להם ליצר קשר, עם "משהו" בתוכם, כלומר עם חלקים בתוכם אשר היו משמעותיים להתקדמות של התהליך. הם התאפיינו בצורת דיבור איטית יותר מהמטופלים האחרים, וכן בשהיות בדיבור , הם כמו "חיפשו" אחרי המילה הנכונה או המתאימה ביותר למה שהתרחש בתוכם באותו רגע.
"התמקדות" או "פוקוסינג" היא השם שג'נדלין נתן לפעולה הפנימית, התהליך שבו האדם מתחבר לסוג המיוחד של המודעות הגופנית הפנימית אשר הוא מכנה אותה "תחושה מורגשת FELT SENSE", את המיומנות הזו, אפשר ללמוד ולתרגל. לפעמים הלימוד מרגיש כמו היזכרות במשהו טבעי, או אולי נשכח. ובפעמים אחרות התחושה היא כמו של משהו חדש אשר מצריך גישה ושפה אחרת, חדשה ושונה מאלו אשר האדם מכיר ורגיל אליהן .
יש אנשים אשר חשים את הגוף והתחושות כמו תחושות של "לחץ בחזה", או של "מועקה", או "פרפרים בבטן" וכדומה, ההתמקדות מאפשרת לאדם דיאלוג עם תחושות אלה, באופן שמתרגם את התחושה למילה, ושבו המילה מתפתחת לכדי סיפור, יש אפשרות של "התפתחות בעלילה", כמו תפנית מורגשת, אשר מתרחשת מעצם התהליך. בבדיקות נמצא, שלפני שמתרחש שלב זה, ישנה תפנית בקצב של גלי האלפא וגלי התטה במוח, דפוסים שמצביעים על כמו ארגון מחדש במוח. הסיפור שהגוף מספר בהתהליך הפנימי, מתפתח או מתגלה, תוך כדי מהלכי תהליך ההתמקדות. בתהליך של התמקדות, המודעות נמצאת במקום עמוק מזה שאנחנו מתפקדים איתו ביום יום שלנו, מצב אשר מאפשר למידע חדש ואותנטי להגיע ולעלות להכרה. תוך כדי התהליך, תובנות חדשות מגיעות ונפרשות, עם שינוי התחושה.
אין צורך לחכות להרגיש תחושות מורגשות כדי להשתמש בהתמקדות, למעשה כל התלבטות, זיכרונות ישנים, מערכות יחסים, חיפוש כיוון, התמודדות עם רגשות קשים, חסימות ועכבות בחיים… כל נושא אשר מעסיק אותנו, הוא נושא שאפשר להתמקד בו. התחושות הקשורות אליו יעלו , או יתגלו, כאשר נפנה את תשומת הלב שלנו פנימה. יש אנשים שכמעט ואינם מודעים לתחושות הגופניות הפנימיות שלהם, הם רגילים לחשוב על הדברים בצורה לוגית, התרגול של מיומנות ההתמקדות מאפשר כאן לפתוח שדה אחר של התבוננות והתייחסות חדשים לתכנים אשר עולים, וגם לא פחות חשוב- ההרגל להתייחס לתחושות הגוף יאפשר הרגשת רווחה פנימית, מסוג חדש ומשמעותי למתמקד.
אנשים יכולים להרגיש הצפה רגשית, בצורה שמפריעה לתפקוד שלהם ביום יום ואשר מקשה על ההתארגנות שלהם ומציאת כוחות. במצבים אלה הגוף יכול להוות עוגן לאדם, מקום מוגדר ותחום לתחושות אשר מציפות אותו, ומקום שיכול לאפשר התבוננות ממרחק מסוים, ולפתוח בדיאלוג פחות מאיים. ההתמקדות בגוף גם עשויה לגלות בנו משאבים וכוחות ומאפשרת לנו לבסס את המשאבים ולהשתמש בהם . תהליך ההתמקדות מתבסס על אפשור קבלה ויצירת סביבה פנימית מיטיבה (ופחות ניתוח ופירוש). מניסיוני רב השנים, המפגש האותנטי של אדם עם עצמו מביא תחושה של התבהרות והתקדמות גם אם פגש רגשות זיכרונות ותחושות "לא נעימים". המידע אשר מגיע בשפה בקצב האישי של האדם, הוא כמו של אוצר מפתיע ועוצמתי המאפשר מפגש תוך אישי ובין אישי מסוג חדש ומיטיב.