תקשורש באחד השיעורים בקורס "טיפול זוגי בפסיכותרפיה גופנית" עם גבריאל שירז, הוא הזמין אותנו לחשוב על - תקשורת. מה זה אומר לנו. עצמתי עיניים ושמתי לב לתחושות הגוף שלי. בחלק העליון של הגוף – מתיחות כלשהי, כתגובה למילה תקשורת. אי נוחות. אני נזכרת באדם שהייתי איתו בקשר זוגי והיה אומר לי "אין בינינו תקשורת". זה היה מתסכל עבורי, הרגיש כמו מילה משומשת שבאה לכסות על קושי שהיה לי קשה אז לשים עליו את האצבע, אולי לתמלל אותו.
אני בעצם הרגשתי שתמיד יש תקשורת. גם אם לא מילולית. משהו תמיד עובר, נוכח במרחב. מבחינתי הבעיה לא הייתה בתקשורת, אלא במה שחשתי וראיתי בנוסף, או לפעמים כתחליף – למילים. מבט עיניים, תנועת גוף, נשימה שנעצרת, שתיקה, הבעת פנים. בייחוד אצל בני זוג בזוגיות ממושכת שמכירים היטב זה את זו – כל אלה הם שפה בפני עצמה, ואנו חיים אותה ומשתמשים בה באופן מודע יותר או פחות. תקשורת מילולית יכולה להיות פוגעת ויכולה גם להיות מיטיבה ומחברת (לקשר, לאחריות אישית, לתחושת שיתוף וחיבור) אולם – לתקשר "נכון" או להגיד דברים שאני רוצה לשמוע זה לא עובד לי כשאני חשה שאין שם הלימה עם התחושה הפנימית של הדובר. אצלי זה מגביר את תחושת המרחק, התסכול ואף כאב – כי את החוויה הזו של רבדים שונים שאינם מתוקשרים ואינם מקבלים מקום הכרתי משחר ילדותי ולהגיד "תקשורת" באותו רגע בשיעור החזיר לי את החוויה הזו ומכאן חשתי מתיחות. ניסיתי את – "תקשורת מיטיבה", או לא מיטיבה, אבל זה לא הרגיש לי מדויק. המשכתי והפניתי את תשומת הלב אל הבטן והאגן. חשתי שם מרחב פתוח, זורם, מקבל מ.. ואל.. ונזכרתי שתקשורת יכולה גם להיות מאד נעימה ומחברת. ואז עלתה לי המילה – תקשורש! והרגישה לי כמו אלטרנטיבה משמחת ומדייקת למילה "תקשורת" הקצת לעוסה.
תקשורת – זו תקשורת שמחוברת לשורש – לחוויה הגופנית, לאותנטיות שלוקחת בחשבון, ועושה מקום, לרבדים שונים. הבנתי שככל שלמדתי ותרגלתי התמקדות התחלתי להכיר תקשורת אחרת, תקשורש. בהתמקדות יש שפה מכבדת, מזמינה, סקרנית, זה נפלא בעיני ומאפשר המון. אך התמקדות לימדה אותי תקשורש לא כי היא לימדה אותי איך לדבר אלא בראש וראשונה כי דרכה למדתי לקחת את הזמן לזהות ולתמלל תחושות שונות לעומקן מתוך חוויה של לגיטימציה ושל בטחון. תרגלתי והתרגלתי לתת הכרה ולגיטימציה למה שאני חשה, ובהדרגה גם את היכולת לתקשר זאת בבהירות, בעוד שלפני כן החשש לגרום אי נוחות לאחר היה משתק או מעכב. ראיתי איך זה עובד גם עבור אנשים, או עבורי ברגעים אחרים, שנוטים יותר להתפרץ – היכולת להחזיק נוכחות לצד תחושות קשות מבלי להשליך את האשמה או הציפיה על האחר/ת. התחזקה בי היכולת לשהות ולא להגיב מיד (לרוב בריצוי ולעתים בהתנגדות וכעס) על ביטויי צורך, ציפיה ורצון, מילוליים או לא, של האחר/ת. כך שבעצם דרך תרגול "התמקדות" התפתחה אצלי יכולת ליותר אותנטיות ויותר יכולת נפרדות בתוך קשר, מה שלמדתי עם הזמן ועם לימודיי אצל אמתי מגד שקוראים לה – מובחנות להיות בקשר עם מגוון רבדים שלנו זה חלק מתקשורת. וזה מרגיש יותר קרוב כשזה אותנטי. הקשבה וקבלה הן חלק מתקשורת. והן מתאפשרות דווקא כשפחות "לוקחים אישית". כשהתקשורת פחות מעורבבת, יותר עם נוכחות. ויותר מחוברת לשורש, זה פשוט מדהים כמה מקום זה עושה לכל אחד ואחת. זה תהליך, זה לא קרה יום אחד כבמטה קסם, זה עדיין קורה, ועדיין מתערבב לפעמים. אבל כבר יש לי חוויה ארוכה ועמוקה של "תקשורש" כזו בחיים זוגיים, חבריים, מקצועיים.. ובראש וראשונה עם עצמי. היא מאפשרת המון חופש להיות, וזרימה טובה של כנות ו.. אהבה